קפיצה לשבוע ושניה ביפן
- batamy2
- 6 במרץ
- זמן קריאה 5 דקות
כשנרדי הייתה בת 11 היא הכריזה שהיא רוצה לטוס ליפן. אחותי שמעה את זה, נדלקה ואמרה לה שתחסוך כסף לטיסה וביזבוזים, וכל השאר עליה. נעביר את הסיפור במהילות שנתיים קדימה; נרדי התחילה לעבוד, מכרה ציורים, עשתה בייביסיטר, ועוד כל מני עבודות ומפה לשם, חסכה את כל הכסף שהייתה צריכה והיא וירדן קנו כרטיס לשלושה שבועות ליפן. עבר זמן מה, חודש חודשיים מאז שנרדי וירדן קנו את הכרטיס. התיישבנו אחרי ארוחת שבת, או חג רק הגדולים בזולה במרפסת ואיה אמרה "וואי, איך בא לי לבוא איתכם!" ואלי בלי למצמץ אמר "אז אולי תסעו גם כן?"
יום למחרת לי ולאיה היו כרטיסי טיסה במקומות על יד נרדי וירדן, אבל לשבוע.
חגגנו יום הולדת ללבונה ותדהר, הייתה לנו ארוחה, ויום שני טסנו לטוקיו. 12 שעות טיסה מרנינות במיוחד.
הגענו לטוקיו עייפות ורעבות, אסף אותנו בבעל הדירה של האייר בי אנד בי והתמקמנו. נרדי הורידה לי פוקימון גו ועכשיו אני מוכנה לטייל ביפן.
רק שתדעו שתפסתי איזה שייני נדיר בין התפיסות הראשונות שלי.
הגענו בשעות הערב, חיפשנו בהאפי קאו מקום בסביבה ומצאנו במרחק הליכה מסעדה סינית מבוססת פטריות.
קיבל את פנינו מלצר אדיב ונחמד בבמיוחד שלא ממש ידע אנגלית, אבל עשה הכל כדי שיהיה לנו טוב ויותר מזה.
האוכל הגיע מהר מאוד והיה טעים בצורה בלתי רגילה. כל ביס שאכלנו היה הפתעה בפה, וקיבלנו גם תה על בסיס פטריות שהיה ממש ממש טעים. אפילו קיבלתי בונוס והגיע לי גמצוץ למרק.
הלכנו לישון עייפות ושבעות.
יום #2 למחרת קמנו, הלכנו הליכה קלה לבית קפה טבעוני קרוב, שלמרבה ההפתעה גם מבוסס CBD. מסתבר שזו רשת נפוצה והיו לא מעט כאלה בטוקיו. חלקנו כריכים, אחד מהם היה מין סלט "טונה" מחומוס, והשני תרד. היה ממש טעים. גארפילד שלנו (נרדי) אכלה לזניה ונהנתה מאוד.
המשכנו משם לבוקר קניית מתנות בדון קיחוטה. חתכנו בקומה השישית ולא הגענו לסוף.
משהו ששמתי לב בטוקיו. מבחוץ הכל כל כך גדול, אבל הבפנים ממש קטן וצפוף....
המשכנו משם לאוזו ראמן. דוכן ראמן, מומלץ מישלן, שהיה צמוד לאטרקציה הבאה שלנו Team lab.
זה היה ראמן מושלם. בחיי.
ציר ארומטי ורגוע, תוספות פשוטות, אבל נותנות אומאמי וגזוז תה ירוק שיה מצויין.
היה מושלם.
משם המשכנו למוזיאון והיה מרתק.
כל חדר היה מיוחד והיה שלב שממש הרגשתי איך התודעה משתנה. לא יודעת בדיוק להסביר, אבל עוד אנשים שהיו סביבי דיברו על החוויה הזו.
סיימנו את היום לא רחוק משם בארקייד ובציפייה למופע של גאנדם. שהיה, אבל לא מרשים כמו שחשבתי.
יום #3
כבנות של מכורת פו הדוב פתחנו את הבוקר בחנות של דיסני. השם יעזור לי, כמה דברים חמודים יש שם.
קנינו בעיקר דברים של פו הדוב לאמא, קצת סיכות לשיער וצ'ופסטיק למזכרת ואז יצאנו להיות תיירים והלכנו לראות את לוח המודעות תלת מימד בשינג'וקו, ולבית קפה דו מימד שהיה עם קפה לא טעים, ובבין המקומות היחידים המלוכלכים שהיו ביפן.
אכלנו צהריים במקום טבעוני לא טעים עם מלצרית נרגזת, איה הלכה לסידורים שלה ואנחנו המשכנו לפוקימון סנטר ולעוד חנויות אנימה שהיו שם.
נרדי בשלב הזה היה עם אורות בעיניים, ולא ידעה מאיפה להתחיל. אנחנו היינו בעיקר עם כאבי רגליים, כי השם ישמור, כמה הלכנו.
ישבנו להתרעננות בסטאר באקסס והמשכנו לאנימייט, שזו חנות של תשע קומות של אנימה. רובה ביפנית דרך אגב.
נרדי הלכה מסונוורת בין הקומות, אני וירדן במצב כפית ובשלב מסויים כבר לא הייתי בפוקוס.
סיימנו שם והלכנו לרכבת. גילינו שיש ממש באחת היציאות מסעדת ראמן טבעונית. חיפשנו אותה יותר מארבעים דקות. לא הצלחנו להבין איפה אנחנו בכלל ואיפה החנות. גם האנשים ששאלנו בדרך לא ממש הבינו.
עייפות ורעבות חזרנון הביתה, קנינו אורז ב 7/11 ובמד צעדים היה 26.000 צעדים.
בהתחשב בעובדה שאני שומרת שבת חיפשנו מקום נעים להיות בו, בלי רעש. צלצולים ועיר גדולה. עזבנו את טוקיו ברכבת והגענו לניקו. התאהבתי בניקו כבר בדרך. רק מהנופים בדרך לשם. בתים קטנים, גינות גדולות וגינות ירק שיכולתי לראות מהרכבת. ניקו כולה סביב יער והרים. הצבעים היו של שמים ועצים ירוקים- זהובים- אדומים. מראה מרהיב. המעבר מטוקיו הסואנת לניקו השלווה עשה גם לנו קצת רוגע. חנויות קטנות של אמנים בעץ, קרמיקה, אלכוהול ממש שבו אותי. קפיצה קטנה לסופר להצטייד לשבת והלכנו לחדר שלנו. קיבלנו חדר מרווח ומפנק עם אונסן פרטי. בחוץ היה קור מקפיא, ויצאתי לאונסן לטבילה שהיה בדיוק מהשהגוף והלב צריכים. עשיתי טרנפורמציה לזמן שבת ופשוט הייתי ברגע. למחרת הלכנו לטייל באיזור. הגענו ליער מדהים עם מלא מקדשים ופשוט היינו שם. כולנו היינו צריכות את הטבע הזה. בזכות העובדה שזו שבת, התנתקתי גם מהטלפון ופשוט נתתי לעצמי לחוות ולהפנים את היופי הזה. אין ספק שזה מקום שהייתי שמחה להישאר בו קצת יותר.
במוצש כבר חזרנו לטוקיו.
יום #6 חזרה לטוקיו
התעוררנו ליום חדש של הרפתקאות.
התחלנו עם טיול לחנות של נינטנדו, שעל ידה במקרה היה עוד פוקימון סנטר. כי מסתבר- שאף פעם אין דבר כזה יותר מדי פוקמון.
המשכנו בסיור בשוק איכרים לידנו. אחת האטרקציות הטובות שבחרנו.
כמעט הכל במקום טבעוני, ירקות ופירות טריים, ריבות מדהימות, מוצרי מפרימיום שלא טעמתי כמותם. הרגשתי כמו ילדה קטנה בחנות צעצועים.
קנינו ריבות, עוגיות, אורז אורגני טעים בטירוף, שמן שומשום מיוחד, היו שם גם עתיקות ויד שניה.
היה חוויה.
משם התפצלנו. איה הלכה לקניות ואני, ירדן ונרדי המשכנו למוזיאון של הארי פוטר.
המקום היה ענק, ויפה ממש.
קיבלנו אוזניות והתחלנו בסיור.
מיצגים זזים, דברים נחבאים, ומלא מלא אנשים. באמצע הדרך היה אפשר למצוא מתחם מסעדות שכל אחת מהן בסגנון אחר. מגניב ממש. לא אכלנו שם, אבל שתינו מיץ תפוזים והמשכנו בחוויה.
בסוף הגענו לחנות ענקית של הארי פוטר. נרדי קנתה שרביטים, בובות וקנינו לתדהר שח של קוסמים. רק בלי הפירוטכניקה של לשבור אחד את השני.
חזרנו הביתה רעבות עייפות, לקחנו טייק אוואי מהמסעדה של הפטריות וחזרנו הביתה לנוח לקראת היום האחרון שלנו ביפן.
יום #7
קמנו מוקדם והלכנו לסדנה להכנת ממתקים יפנית.
לא היו לנו יותר מדי ציפיות מזה, אבל זה בהחלט היה מגניב ממש.
הייתה לנו מורה חמודה בטירוף, ולמדנו הרבה.
הכנו כמהסוגים של מוצ'י ונתנו לנו לטעום חטיפים.
זו בהחלט סדנה שהייתי ממליצה עליה.
ירדן ונרדי יצאו לטים לאב השני שיש בטוקיו, אני ואיה לקחנו את היום באיזי וטיילנו. נפגשנו לצהריים מאוחרות באוזו ראמן- כי זה בהחלט היה הראמן הכי טוב שאכלנו ביפן. באמת.
נפרדנו לשלום, קניתי כמה חבילות תה של התה הממשמוצלח שלהם והמשכנו.
ביקרנו בסופר ענק, מצאתי שם יוזו, אבקת סויה מתוקה לקינוחים ופרחי סאקורה כבושים בשזיפים וחזרנו הביתה.
יום #8 חוזרות הביתה.
קמנו בבוקר, נרדי וירדן ארזו את הדברים שלהם להמשך הטיול. אני ואיה כבר הזמנו עוד מזוודה על אחת כי כמות הדברים שחזרה איתנו היא מטורפת.
יצאנו החוצה.
נפרדנו. נרדי וירדן הלכו לתחנת רכבת. אני לא מאמינה שאני נפרדת מהילדההקטנה גדולה שלי לשבועיים ועוד ביפן. אני כל כך גאה בה על הדרך שהיא עשתה, על המקומות שהיא הגיעה. היא פשוט השראה. בחיי.
ואחרי איזה דמעה שירדה, הגיעה ההסעה שלנו לשדה תעופה.
וככה נפרדנו מיפן.
איך מסכמים? יפן היא אינטנסיבית בטירוף. לא דומה לשום דבר אחר שהכרתי ופגשתי. היא עמוסה, צפופה, לא ברורה, מסקרנת, ממכרת, וגוגרמת לך לחזור לרצות לחזור אליה שוב. אז נכון לכרגע- תם ונשלםם הקונדס. עד הפעם הבאה.
Comments